לָמה? ולְמה? עבר מוביל לעתיד
מי שיש לו איזה 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך' (ניטשה)
בדבריו אלה ניטשה נוגע בעניין מהותי. נתינת משמעות לחיים היא זו שעוזרת לאדם לנצח ולצלוח את חייו. המשפט שלו מלווה אותי בתחומים רבים בדרך, בעשייה ובמפגש עם אנשים. כשיש לנו מטרה שאליה אנו רוצים להגיע, יעד מסומן שאליו אנחנו שואפים, הדרך נעשית אפשרית, בהירה יותר, גם אם לא קלה. וכאנשים שעושים, מחדשים ויוצרים כאן בעולם, האמירה הזו היא אבן דרך חשובה.
אני מחלקת את השאלה הזו לשתי שאלות: לָמה? ולְמָה?
שווה לעצור מדי פעם בפעם ולשאול את עצמנו את שאלת ה'למה'.
לָמה היא מילה נרדפת למילה מדוע. שואלים בגלל מה, מה הנקודה סיבתית שקשורה בעבר. בידע שרכשתי ובהתנסויות שעברתי במהלך החיים. למה? ככה!
רק שככה אינה תשובה.
הככה הזה צריך להתחלף במילה כי, ולהופיע בתוספת נקודתיים שאחריהן מגיע פירוט של דבר אחד לפחות.
כי: אני מאמין בזה, הבנתי משהו, התחדש לי, עברתי תהליך כלשהו וכו'.
לְמה היא שאלה שהתשובה שלה היא תכלית, לשם מה. יש כאן צורך. כאן התשובה תעסוק בעתיד, תשובה עם הפנים קדימה. תשובה לשאלה הזו בדרך כלל היא כדי ש.... בשביל... לשאלה הזו אין תשובה אחת נכונה, אך היא אינה יכולה להישאר בלי מענה ראוי. מכיוון שאני רוצה לחדש משהו, להגשים מטרה כלשהיא, ליצור, להביא את עצמי לידי ביטוי, וכן, גם להרוויח כסף (זו לא מילה גסה וזה בהחלט יעד ראוי ומדיד).
שתי שאלות, אחת שקשורה בעבר ואחת שקשורה בעתיד.
ידוע ומוכר הסיפור על אדם שהלך בדרך וכשהגיע לצומת דרכים ביקש להיעזר בשילוט שמורה את הכיוונים על המשך הדרך. אולם העמוד ובו השלט היה מוטל על האדמה. מה עשה? הרים את העמוד, סידר והפנה את החץ שמורה על הדרך שממנה הגיע, כך שהשילוט הראה את הכיוונים הנכונים, ואותו אדם המשיך ללכת ולצעוד בלי לאבד את הכיוון ואת הדרך. כשאדם יודע מאין בא, הוא יודע לאן ללכת.
עבר מוביל לעתיד.
וקצת על העבר שלי...
גדלתי בכפר הרוא"ה וזכיתי לפגוש מקרוב את הרב משה צבי נריה זצ"ל, אבי דור הכיפות הסרוגות, דמות שמהווה השראה גדולה בעבורי ועבור רבים אחרים. אדם נמוך קומה וענק ברוח, שפעל, שינה וחידש את מציאות החיים במדינתנו המתחדשת. היה לו לְמה בשבילו הוא חי וכך הצליח לשאת את כל האיך.
אין יותר מתאים לסיים את המאמר הזה במילותיו המדויקות כל כך: "גדולים החולמים חלומות והופכים חלומות למציאות. גדולים העוסקים במעשים קטנים והופכים את המעשים לגדולים. אבל הקטנים החולמים על גדולות, ואינם עוסקים אפילו בקטנות, אין להם עולם. שכן החלומות נשארים בחלומם, הקטנים בקטנותם והעולם תהו ובהו".
(מתוך הספר "מן הפנקס הפתוח")